נפח המים המשתחרר מיחידת שטח של אקווה בגלל הורדת העומד ההידראולי ביחידה אחת.
אזור יבשתי המוקף בהרים שממנו מתנקזים מים בערוצים אל המקום הנמוך ביותר. האגן נקרא גם "אגן היקוות" על שם המים הנקווים ממנו.
נפח המים הניתן לניצול, ומצוי בין המפלס המרבי והמפלס המזערי במאגר.
טכנולוגיה שבאמצעותה מתפילים מים מלוחים על ידי העברתם דרך ממברנות החדירות למולקולות של מים אך לא למומסים.
שכבת המעבר בגוף המים (כגון אגם) שבתוכה משתנה ריכוז החמצן המומס באופן חריף (בדרך כלל האוקסיקלינה חופפת את התרמוקלינה).
המרחב בין פני השטח לבין מפלס מי התהום. במרחב זה הנקבובים והסדקים שבקרקעות ובסלעים אינם רווים במים בלבד אלא גם באוויר.
המרחב התת-קרקעי המצוי מתחת למפלס מי התהום, ובו מלאים כל החללים במים
שכבת האוויר העוטפת את כדור הארץ
תהליך המעבר בין מצב צבירה נוזלי למצב צבירה גזי
שיטה להפרדה בין מים לבין המלחים המומסים במים באמצעות ממברנה חצי חדירה, המצויה בשדה חשמלי המעבירה יונים טעונים בלבד.
תהליך חימום האטמוספרה הנוצר מבליעת הקרינה האולטרה סגולה הנפלטת מכדור הארץ על ידי הגזים שבאטמוספרה
שכבת סלע נקבובית המכילה מים ומאפשרת זרימת מים באופן שניתן להפיק אותם ממנה בבארות.
מאגר מי תהום שבו מפלס המים מצוי בלחץ אטמוספרי. המפלס עשוי לעלות או לרדת עקב כניסה או יציאה של מים מהמאגר
מאגר מי תהום המוגבל מלמעלה על ידי שכבה אטימה, והמים המצויים בו נתונים בלחץ הגדול מהלחץ האטמוספרי.
מאגר מי תהום המונח על שכבה אטימה בתוך האזור הבלתי רווי.
שכבת סלע נקבובית המאפשרת מעבר אטי של מים בתוכה, אך קשה להפיק ממנה מים.
שכבת סלע אטימה שאינה מאפשרת למי תהום לזרום בתוכה ועל כן אי אפשר להפיק ממנה מים.
תורת הסביבה המתארת את יחסי הגומלין בין יצורים חיים ממינים שונים לבין סביבתם הפיזית.
אוסף התכונות המטאורולוגיות המאפיינות אזור מסוים בעולם, ובכללם טמפרטורה, משקעים, לחות, אידוי, רוח והשתנותם העונתית.
בור אנכי באדמה המגיע לפחות עד מי התהום וניתן לשאוב ממנו מים
באר שמימיה מתפרצים ועולים אל פני השטח, ללא שאיבה, וזאת בשל הלחץ הטבעי הקיים במי התהום.
המקום הרחוק ביותר שחדרו מי הים המלוחים אל היבשה בתוך אקוות חופית.
בוץ השוקע על תחתית ברכות הטיפול בשפכים ועשיר בחומר אורגני ובמינרלים.
סלע הנוצר מלבה שפרצה ממעמקי כדור הארץ אל פני השטח, והתמצקה.
המסה הביולוגית של צמחים ובעלי חיים, המבוטאת ביחידות של משקל רטוב או יבש לנפח מים.
מקווה מים רדוד שקרקעיתו טובענית וגדלים בו צמחים ובעלי חיים רבים. שטח הביצה מצטמצם בדרך כלל בקיץ ומתפשט בחורף.
חוסר גשמים באזור שבו בדרך כלל יורדים גשמים. הבצורת יוצרת מחסור במים לבני האדם וליצורים החיים
עמק צר וארוך שנוצר בין קווי העתק מקבילים. הבקע נוצר משקיעת הגוש המרכזי שבין ההעתקים. בקע הירדן וים המלח, הנקרא בקיצור "הבקע", מהווה קטע מהשבר הסורי אפריקני.
רוח הנושבת באזורים הסמוכים לחוף הנובעת מקצבי חימום, וקירור שונים של היבשה והים, ביום - מן הים אל היבשה, בלילה - מן היבשה אל הים.
התורה העוסקת בחקר כדור הארץ, בחומרים הבונים אותו ובתהליכים המתרחשים בו.
שיטפון שבו עולים המים ומציפים את המישורים שלאורך גדות הערוץ.
גשמים בעלי pH הנמוך מ - 5, שהם תוצאה של התמוססות גזים המכילים חנקן או גופרית
תהליך החיזור של החנקן שבו הופכת החנקה (-NO3 ֹ) מולקולת חנקן גזית (N2). את התהליך עושים חיידקים.
סלע או מינרל המורכב מסידן, ממגנזיום ומתחמוצת הפחמן, לפי הנוסחה הכימית CAMG(CO3)2
תהליך הפיכת המים הנוזליים לאדים (שינוי מצב הצבירה) המתרחש בפיוניות שעל גבי העלים הצמחיים.
פיזור של חלקיקים במרחב. למשל, פיזור של חלקיקים מוצקים שהיו דבוקים זה לזה עקב סילוק הגורם המלכד, או פיזור של תרכובות המומסות במים עקב זרימתם בתווך נקבובי.
גוף או מולקולה שמשני צדיה מצויים זוג מטענים חשמליים שווים ומנוגדים.
תהליך שבו התאים הצמחיים הופכים את אנרגיית השמש לאנרגיה כימית (ייצור סוכרים), ובמהלכה נצרך CO2 ומשתחרר חמצן.
התורה המתארת את התהליכים המתרחשים במי התהום המצויים בתוך שכבות הסלעים, הבונות את קרום כדור הארץ.
עקום המתאר את השתנות הספיקה באפיק הנחל במשך הזמן.
התורה המתארת את תפוצת המים על פני הקרקע ומתחתיה, ואת התהליכים המתרחשים בהם.
מעטפת המים סביב כדור הארץ.
תלות שאינה חד-חד-ערכית בין שני מדדים, הנובעת מכיווניות התהליך, כגון: תכולות שונות של רטיבות עבור מתח נימי נתון בגלל תהליך ייבוש או הרטבה של הקרקע.
השכבה העמוקה באגמים משוכבים.
תהליך שבו גדלה המליחות של הקרקע או המים (העיליים או התת-קרקעיים).
העברה ממקום למקום של חומר (או אנרגיה) באמצעות זרימה של מים או רוח (או חום).
שבר בקרום כדור הארץ שחלה תזוזה יחסית משני צדדיו.
תהליך שנוצרים בו פתיתים. בתהליך זה נדבקים חלקיקים קטנים זה לזה ויוצרים חלקיקים גדולים המסוגלים לשקוע אל קרקעית מאגר המים.
הוספת פלואור למים למען בריאות השיניים.
הוצאת המלחים מהמים המלוחים, או ממי הים. בתהליך זה הופכים מי הים למים הראויים לשתייה.
היצורים החיים השעירים החיים במים
תהליך כניסת חומרים שאינם טבעיים לסביבה הטבעית העשוי לגרום נזק לחי, לצומח או לדומם.
תהליך שמסולקת בו הפסולת מהחומר הגולמי. במים - תהליך שמסולקים בו המלחים המומסים באמצעות אידוי המים ועיבויים
תהליך שמפזרים בו חלקיקים בעננים, חלקיקים אלו משמשים נבטי גיבוש וסביבם מתעבים האדים ונוצרות טיפות.
תכונות החומר הנקבובי ליכולת זרימת נוזלים דרכו
משוואה הקובעת יחס בין מפלס מי התהום באקווה חופית מעל פני הים לבין עומק הפן-ביני (עם המים המלוחים) מתחת לפני הים.
משוואה מתמטית הקובעת את שטף המים בתווך נקובי כפונקציה של המוליכות ההידראולית ומפל העומד ההידראולי.
המילוי החוזר של מי התהום הנובע בדרך כלל מחלחול מים מטאוריים (גשמים) דרך הקרקע.
השמדת גורמי תחלואה. החיטוי נעשה בדרך כלל באמצעות הוספת כלור אקטיבי (כלורינציה) למים.
חקירת התנאים והחומרים בפני השטח באמצעות מטוסים או לוויינים המצוידים באמצעי תצפית (מצלמה, רדאר וכוד').
סלע או מינרל המורכב בעיקר מתחמוצות אלומיניום וצורן (הידרו-אלומו-סיליקטים) שמבנה הגביש שלו נראה כמו לוחות דקים, בעל תכונות מיוחדות של ספיחה ותפיחה.
תורת הכוחות הפנימיים הגורמים להיווצרות שברים, קימוטים והתרוממות בקרום כדור הארץ
ייצור האנרגיה נטו, הטמעה פחות נשימה, שבו הופכת אנרגיית השמש לאנרגיה כימית האצורה בתרכובות הפחמן המחוזרות (היצירה נטו של חומר אורגני מחומר אי-אורגני).
חומר השוקע והמצטבר בקרקעית ביצות ומכיל ריכוז גבוה של חומר אורגני.
חיטוי מים באמצעות תרכובות המכילות כלור פעיל, בעל יכולת חמצון גבוהה, המסוגלת להרוג חיידקים ואצות.
סלע לוהט ומותך שמקורו במעטפת כדור הארץ הורץ אל פני השטח ונשפל על פני האדמה, מתקשה והופך בזלת.
גוף מים הסמוך לים והמחובר אליו בקשר חלקי ואינו מאפשר חילוף מסה מהיר ביניהם.
תורת האגמים המתארת את התהליכים הפיזיים, הכימיים והביולוגיים המתרחשים בהם.
הגדרה כמותית של נפח המים במאגר וקצבי הכניסות והיציאות של המים ממנו.
השיטה למדידת תכונות האקווה בהקשר להפקת מי תהום. במהלך המבחן, שואבים מים בבאר תוך כדי מדידת המפלסים בבאר עצמה ובבארות הסמוכות לה.
השיטה למדידת תכונות האקווה בהקשר להפקת מי תהום. במהלך המבחן מפסיקים את שאיבת המים בבאר ועוקבים אחר עליית המפלסים.
ניוון והתבלות האדמה באזורים צחיחים או צחיחים למחצה. פעמים רבות נגרם המדבור מהקטנה בכמות הגשם הממוצעת.
תעלה האוספת את מי המעיינות המלוחים הנובעים סביב הכינרת ומזרימה אותם אל מחוץ לאגם (לירדן מדרום לדגניה), וזאת כדי למנוע המלחתו.
היכולת של סלע או קרקע להעביר מים דרך החללים והסדקים שבתוכם
אגם ההופך משוכב פעם אחת בשנה.
תכונות האוויר בזמן ובמקום מסוימים, ובכללם קור וחום, לחות ויובש, רוחות ולחץ וכד'.
תהליך ההשבה של פסולת לשימוש מחודש.
התהליך התמידי של זרימת המים בין רכיבי ההידרוספרה.
מכון טיפול בשפכים שנוצרים בו קולחים המשמשים להשקיה.
המדע העוסק בחקר האטמוספרה ובתופעות מזג האוויר.
מים האגורים בנקובים ובסדקים שבסלעים. מי התהום מתמלאים בדרך כלל מגשמים ומתרוקנים בדרך כלל דרך מעיינות.
משקעים מהאטמוספרה (גשם, ברד ושלג).
מים שמליחותם בינונית, היינו בטווח המליחויות שבין מים שפירים למי ים מלוחים.
מים מאובנים שנוצרו בעידן גיאולוגי קדום ואינם מתחדשים במסגרת מחזור המים בטבע.
מים המכילים סידן או מגנזיום, המומסים בכמות הגורמת לשקיעתם כמלח, בזמן חימום המים.
חומרי זיהום רעילים המסוגלים לגרום נזק גם שריכוזם נמוך ביותר.
מפלס מי תהום הנמוך מפני הים.
אדמה הספוגה במלח, הנוצרת בדרך כלל מהימצאותם של מי תהום רדודים העולים בעלייה נימית אל פני הקרקע, מתאדים ומותירים את המלחים בקרקע. המלחה נקראת גם "סבחה" ומצויה בדרך כלל במדבר.
יחידת נפח של מיליון מטרים מעוקבים.
יחידת ספיקה של מיליון מטרים מעוקבים בשנה.
מולקולות המים העוטפות יון המומס במים וטעון מבחינה חשמלית.
משטח המתאר את התפלגות העומד ההידראולי באקווה כלואה, ונמדד בקידוחים החודרים אליו (בדומה למפלס מי התהום באקווה חופשית).
התכונה הפיזיקלית של נוזלים הנגרמת בשל המשיכה ההדדית בין המולקולות הנוזליות הפועלות, במקרים מסוימים, נגד כוח הכבידה.
זרימת מים על פני הקרקע, הן במדרונות ההרים והן באפיקי הנחלים, עקב ירידת גשמים או נביעת מעיינות.
תהליך חמצון של חנקן שבו הופכת האמוניה ( +4NH) לחנקית (-2NO) ולחנקה (-3NO) ולחנקה (-3NO). את התהליך עושים חיידקים.
החלק היחסי של החללים מתוך הנפח הכולל של הסלע.
אדמה הספוגה במלח הנוצרת בדרך כלל מהימצאותם של מי תהום רדודים, העולים בעלייה נימית אל פני הקרקע, מתאדים ומותירים את המלחים בקרקע. המלחה נקראת גם "סבחה" ומצויה בדרך כלל במדבר.
תיאור סלעי המשקע, סדר היווצרותם, תכונותיהם והיחסים ביניהם.
העברת נוזלים דרך מסננת כדי להפריד מהם את החלקיקים הקטנים המרחפים בהם.
מחסום המוצב בפני זרם של מים, הגורם בדרך כלל ליצירת מאגר מים במעלה הזרם מאחורי הסכר.
תהליך ההידבקות של מולקולות המומסות במים על פני השטח של חלקיק מוצק הנמצא במגע עם המים.
קצב זרימת המים הנמדד ביחידות של נפח המים העובר דרך יחידת שטח ביחידת זמן.
מדד להגדרת אנרגית המים, הנקבע לפי הגובה שאליו עולים המים בנקודה מסוימת, בגלל הלחץ שהם נתונים בו.
תהליך שינוי הפזה מגז לנוזל של מולקולות המים, התהליך מתרחש בדרך כלל כשהאוויר מתקרר והאדים הופכים טיפות קטנות.
תהליך התפשטות העיר, או הפיכתו של אזור כפרי לאזור עירוני.
מדד הקובע את איכות המים בהתאם לדרגת צלילותם (מעבר אור).
מרחב אווירי או נוזלי שריכוז המזהמים בו גדול בהשוואה לסביבתו.
תהליך שבו התאים הצמחיים הופכים את אנרגיית השמש לאנרגיה כימית (ייצור סוכרים), ובמהלכה נצרך CO2 ומשתחרר חמצן.
הידרולוגיה קדומה המשוחזרת לפי התנאים הטופוגרפים, הגיאולוגיים והאקלימיים הקדומים.
היצורים הזעירים המרחפים במים וגודלם נע בין 2,000-3,000 מיקרון. הפלנקטון מורכב מיצורים צמחיים הנקראים פיטופלנקטון ומיצורים בעלי חיים הנקראים זואופלנקטון.
משטח המגע בין מי תהום מתוקים לבין מי תהום מלוחים. המליחויות משתנות באופן הדרגתי אך חריף ונוצר אזור מעבר שעוביו כמה מטרים.
גבול המפריד בין שני אגני התנקזות עיליים (של נחלים) או תת קרקעיים (של מי תהום).
צריכת חמצן ביולוגית: מדד להערכת תכולת החומר האורגני במים, הנקבע על ידי כמות החמצן הדרושה לחמצון החומר האורגני (מיליגרם לליטר) בתהליך ביולוגי.
צריכת חמצן כימית: מדד להערכת תכולת החומר האורגני במים, הנקבע על ידי כמות החמצן הדרושה לחמצון החומר האורגני (מיליגרם לליטר) בתהליך כימי.
אזור צחיח המצוי במדרון אחורי של רכס הררי הגורם לעצירת התנועה של מסת אוויר לח.
תכונת מולקולות הנוזל להידבק זו לזו, ובכך להתנגד לזרימה.
קו המשיק לכיוון המהירות בנקודת זמן מסוימת.
קו המחבר פסגות של הרים לאורך רכס ומגדיר שני תחומי התנקזות של זרימת מים לשני אגני היקוות.
קו שהעומד ההידראולי זהה לכל אורכו בנקודת זמן מסוימת.
מי שפכים מטופלים הניתנים לשימוש חוזר, בעיקר לחקלאות.
תהליך של הקטנת הנפח והנקבוביות של סלעים בגלל לחיצה ודחיסה (בדרך כלל בזמן קבורה של סלעים בעומק רב).
סלע משקע יבשתי שהוא תלכיד של חלוקי אבנים וסחף שהתגבשו באמצעות חומר מלכד
בור אנכי צר וקוטר הנחפר באדמה. הקידוחים המגיעים אל מי התהום משמשים פעמים רבות בארות ששואבים מהם (או מחדירים דרכם) מים.
גוש קרח ענק שעל פניו יורד שלג והוא נשמר לכל אורך השנה.
התהליך שמומסים בו סלעי הגיר על ידי מים הזורמים דרכם. האזור הקרסטי מתאפיין בנוף של בולענים (בורות שדרכם זורמים המים מפני השטח אל מי התהום), שדות טרשונים (סלעים מחודדים), מערות (כולל נטיפים וזקיפים) ומחילות תת-קרקעיות.
שאיבת מים בקצב גדול יותר מקצב ההתחדשות הטבעי. התהליך מכונה לפעמים "כרייה" מכיוון שהמשאב הטבעי יחוסל בסופו של דבר, בדומה למחצבים שאינם מתחדשים.
מצב יציב של מערכת. כשיש שיווי משקל, אין שינוי נטו בתכונות הכימיות והפיזיקאליות של המערכת
תהליך ששוקעים בו החלקיקים המוצקים המרחפים במים על תחתית המאגר, או לחלופין תהליך שנוצר בו מלח בתמיסה מימית.
ירידה במפלס מי התהום בגלל שאיבה. צורת השפילה סביב באר שואבת דומה לקונוס ונקראת קונוס השפילה.
ביוב, מים משומשים ומזוהמים היוצאים מהבתים.
אזור שמופחת בו לחץ האוויר באטמוספרה.
תא סגור של זרימה סיבובית שעולים בו מים חמים מצד אחד ויורדים מים קרים מצדו האחר.
תכונה של תווך נקבובי (קרקעות או סלעים) להזרים דרכם מים ללא תלות בכיווניות, דהיינו המוליכות ההידראולית זהה בכל הכיוונים.
מרחב הנקבובים המצוי בין חלקיקים מוצקים (בסלעים ובקרקעות) שדרכם יכולים לזרום מים ואוויר.
רצף הסדקים היוצרים מעברים בתוך שלד מוצק שדרכם יכולים לזרום מים ואוויר.
מדד ליכולת הזרימה באקווה כלואה, התולכה מחושבת באמצעות מכפלת המוליכות ההידראולית בעובי האקווה.
תמיסה מימית המכילה מלחים.
גלים פנימיים בתוך גוף מים, הגורמים לנדנוד (תנועה אופקית) שכבת המים העליונה על גבי השכבה התחתונה.
שכבת המעבר בין האפילימניון להיפולימניון בגוף מים משוכב, בתוכה משתנה הטמפרטורה באופן חריף עם העומק.
מים שזרמו דרך פסולת ולכן מיכלים מומסים (חומרי זיהום) רבים.